בצירוף של צמד המלים 'גבות כפות' יש משהו משעשע…לכתוב כף רגל למשל – זה פשוט ומובן אבל בשביל להתייחס לחלק האחורי שלה יש צורך לציין גב כף רגל, מגושם מעט, מילא.    אבל זה לא תמצית העניין…אני חושבת שרק ביוגה קוראים לגב כף הרגל בשמה, או שבכלל מישהו פונה או מתייחס אליה. כי תכלס, היא לא מעניינת אף אחד שמשתמש בנעליים לתנועותיו. ביוגה, החלק האחורי של הרגל משמש בסיס נרחב למנחים רבים. כך שיש צורך לקרוא לה בשמה – גב כף רגל. כפי שאנו נותנים התייחסות רבה לכפות הרגליים ולאופן שהן פוגשות את האדמה, כמו גם לחוויית ההעברת המשקל, כך ובאותו האופן זה מתבקש גם עם גבות כפות הרגליים. אותה התייחסות, אותה מחשבה – חוויה תחושתית שונה. כשמתחילים להתייחס לגבות כפות רגליים בדומה לאחיותיהן הקדמיות, משהו קורה להן…ממקום מנוון שלא רגיל לקשב או לחווית העברת משקל הן מתחילות לתקשר. העברת המשקל אליהן משחררת הרבה פעמים משהו ברגלים וביציבה. מתוך הניוון של גבות כפות הרגלים מרחב גב כף הרגל מתכווץ ונמתח, כך שיכול להיות שבהתחלה יהיו התכווצויות כמו גם תחושות מוזרות באיזור זה. צריך לזכור שהמקום הזה נועד לשאת משקל ואת מלוא כובד משקל הגוף כך שבאופן הזה מתאפשר לשחרר עומס רב מהגב. באופן דומה נתייחס גם לחלק האחורי של כפות הידיים. בעוד כפות הידיים מקבלות את 'מלוא התהילה' גבות כפות הידיים גם הן נדחקות לפינה. בניגוד לגבות כפות הרגליים, אל גבות כפות הידיים כמעט ולא נעביר משקל. כן נשתמש בהן בתור 'מסמנים' בעיקר כדי לסמן את אזור 'החיבור' בגוף מרחב הסקרום או העצה. יש משהו יותר ידידותי לכתף ולשכמה בלהניח את גב כף היד מאשר את כף היד עצמה. זה תופס גם בשוואסנה הלוא היא תנוחת ההרפיה.

אני כ"כ אשמח שאחריי שתקראו את הפוסט הזה תקראו לילדה בשמה: גב כף רגל או לחילופין גב כף יד.